1השמים והארץ וכל צבאם כאן כלול כל היצירות בבת אחת כגון מלאכים מעשה מרכבה וגיהנם.2ויכל אלקים ביום השביעי נראה כאילו כלתה בו כל מלאכת בראשית שבעוד שהיה יום ששי לא נודע שכלתה מלאכתו או אם יעשה למחרתו כלום.3השביעי המבורר למנוחה מה שאין כן באחד משאר הימים.4ויברך אלקים את יום השביעי שבו העולם היה מלא כל טוב וברכה ושובע דוגמא אשר ברכך ה׳ אלקיך תתן לו הוא שאנו אומרים בתפלה וברכתו מכל הימים.5ויקדש אתו פרש״י שלא היה מן יורד בו ואם תאמר אף יו״ט מקודש במן כדכתיב וביום השביעי שבת לא יהיה בו ושנו רבותינו לא בא הכתוב אלא לרבות יום כפור ויו״ט, אלא יש לומר דיו״ט לא נפקי מכלל שבת דאף הם שבת מיקרו בכמה מקומות וממקרא דויקדש אתו נלמוד שבתות וימים טובים. ד״א ויקדש אתו מעשיית מלאכה כדכתיב כי בו שבת שלא עשה בו מלאכה, וכן הוא אומר וביום השביעי שבת שבתון מקרא קודש כל מלאכה לא תעשו.6כי בו שבת אינו לשון מנוחה שהרי גבי הקב״ה כתוב לא ייעף ולא ייגע, ושלא בטורח ברא הוא את עולמו אלא לשון הפסקה כמו וישבת המן וישבתו שלשת האנשים ויום ולילה לא ישבתו, פי׳ כי בו פסק מלעשות מלאכה.7מכל מלאכתו אשר ברא וגו׳ להיות מנהגם מאותו זמן ואילך לעשות כיוצא בהן כגון בעלי חיים אילנות דשא שמזריעין ועושין כיוצא בהם. ד״א לעשות כל ימות עולם כסדר של ימי בראשית שהשמים והארץ יעשו מנהגם ולא ישנו הסדר. מכאן תשובה למינים שאומרים הקב״ה עושה מלאכה בשבת כשהוא מוריד מטר ומגדל צמחים וזה הבל כי כל זה נקבע מששת ימי בראשית שנצטוו לעשות מנהגם ואין זו מלאכה. וראיה לדבר שכן הוא שהרי מן מאחר שלא נברא להיות יורד בששת ימי בראשית לא רצה הקב״ה להורידו בשבת ע״י שלא נראה זמן תחלת ברייתו עד יציאת מצרים. ד״א אשר ברא לעשות ולא עשה, אלו המזיקים שברא הקב״ה נשמתם וכביכול לא הספיק לבראות את גופם עד שקדש עליו היום ונבראו בין השמשות ואין להם גויה רואין ואינן נראין. ד״א לעשות כל עשייה האמורה במעשה בראשית ענין תקון הוא וכן הפירוש מכל המלאכות אשר ברא לתקן בה את העולם. מה שלא נכתב ויהי ערב ויהי בקר יום שביעי לפי שלא היה בו ערב אלא כולו היה אור.8לעשות כי בו שבת מעשות מכל.9אלה תולדות השמים וגו׳ לפי שבתחלה קצר במקצת דברים עכשיו חוזר ומפרש היאך נעשו, אמר רבי אבהו כל מקום שנאמר אלה פסל את הראשונים כאן פסל תהו ובהו וחושך.10תולדות השמים מאורות וכוכבים ומעשה מרכבה ושאר דברים של מעלה כגון אש ברד שלג סופה וסערה אלא שבא דוד והורידן למטה לארץ.11והארץ בעלי חיים דשאים אילנות אבנים מים. ביום עשות ביום שנעשו שמים וארץ בתחלה אלו הן התולדות שעשה אח״כ כל א׳ וא׳ בזמנו.12ביום עשות ה׳ אלקים עכשיו כשנבנו שמים וארץ במילואם הזכיר עליהם שם המיוחד משום דברב עם הדרת מלך וכן מצינו אין מזמנין על המזון בשם בפחות מעשרה. כאן פרש״י שיתף הקב״ה מדת הרחמים עם מדת הדין והיינו דכתיב וה׳ שמים עשה פי׳ הוא בעל מדת הרחמים עם מדת דינו עשה השמים.13ארץ ושמים ולמעלה הוא אומר את השמים ואת הארץ בתנחומא אמרו בבריאה קדמו שמים לארץ אבל בעשייה ותיקון קדמה ארץ לשמים.14ואד עשן ברואינה בלע״ז, וי״ו זו טפלה ויתרה היא וכן רבות במקרא וכן הפי׳ וכל שיח השדה קודם שנתוסף מכמו שנברא, היה עולה אד מן הארץ בכח המאורות להשקות את האדמה ולהצמיחה, ודיבור כי לא המטיר מפסיק ליתן טעם למה היו הדשאים והאילנות מוסיפין לצמוח.15יעלה העלה לשון מפעיל כמו ויעל עלות במזבח שהוא כמו העלה.16וייצר ה׳ אלקים את האדם. לפי שהיה רוצה לכתוב וישם שם את האדם אשר יצר הזכיר כאן פעם שנית יצירת האדם ודבור ויטע, ויצמח, נכתב להזכיר מצות עץ הדעת.17ויפח באפיו נשמת חיים. בנפיחתו של הקב״ה שהיא רוח הקודש מה שלא נפח בשום אף בריה וכל כך למה כדי לכוין דעתו לחוד חידה שיקרא לבריות השמות עצמן שקרא להם הקב״ה וכן כתוב וכל אשר יקרא לו, הוא שמו פי׳ הוא השם שקרא לו הקב״ה קודם שהביאם לו.18נשמת חיים. נשמה שהיא חיה לעולם ואינה מתה במות הגוף.19וישם שם את האדם אבל תחלת ברייתו לא היתה משם שאלו נברא בגן עדן ועמידתו שם יהיה סבור שכל העולם כך הוא אבל בראו מן החוץ וראה כל העולם מלא קוצים וברקנים ואחר כך הכניסו לגן עדן מקום מובחר.20ויטע וכבר נטע, וכן ויצמח, שהרי קודם האדם היו הצמחים מקדם אמר ר׳ שמואל בר נחמני אתה סבור קודם לברייתו של עולם ואינו אלא קודם לברייתו של אדם והא דאמרינן שהוא מן הדברים שקדמו לעולם היינו העדן. אבל האילנות נטע ביום השלישי.21ויצמח - כבר הצמיח22ועץ החיים בתוך הגן - באמצעיתו.23ועץ הדעת טוב ורע כתרגומו והעץ שהאוכלו יודע טוב ורע.24ונהר יוצא מעדן להשקות אבל גן עדן עצמו אינו צריך להשקות.25אשר שם הזהב שתי חוילות הן, סבא וחוילה וגו׳ את אופיר ואת חוילה. לכך נתן לו סימן שהיא אותה שאצל אופיר, כדכתיב וזהב מאופיר יובא.26וזהב הארץ ההיא טוב ויכולים לערב בו נחשת ועדיין יתראה טוב, והלא דברים ק״ו אם מן הנהרים היוצאים ממנו כך, תוכו לא כל שכן.27קדמת אשור התי״ו במקום ה״א, והוא כאלו כתוב קדמה והה״א במקום למ״ד בתחלה כמו למזרח אשור.28הוא פרת הידוע לישראל שהוא תחום ארץ ישראל כדכתיב עד הנהר הגדול נהר פרת יהיה גבולכם ולכך כתב הוא פרת ולא הוצרך לפרש יותר כמו שפרש בשאר שלשת נהרות.29לעבדה להשקותה.30ולשמרה שלא ירמסוה רגלי בהמה וחיה שעדיין לא היו שם להט חרב והכרובים. ד״א לעבדה על שם ששת ימים תעבוד. ולשמרה על שם שמור את יום השבת וכן הוא לעבדה בששת ימי המעשה ולשמרה ביום השבת שאין בו עבודה.31ויצו ה׳ אלקים על האדם לא נסהו בשבילו שכל מה שהיה ועתיד להיות היה גלוי לפניו אלא להפיס דעתן של מלאכי רחמים שהיו מבקשים עליו רחמים יותר מדאי הראה להם שלא יעמוד בנסיון. ורבותינו דרשו מכאן שבע מצות לבני נח.32ויצו אלו דינין. וכן הוא אומר כי ידעתיו למען אשר יצוה וגו'.33ה' זה כבוד של הקב״ה וכן הוא אומר ונוקב שם ה׳ מות יומת.34אלקים זה עבודת כוכבים, וכן הוא אומר לא יהיה לך אלהים אחרים.35על האדם זו שפיכות דמים וכן הוא אומר שופך דם האדם.36לאמר זה גלוי עריות וכן הוא אומר לאמר הן ישלח איש את אשתו.37מכל עץ הגן זה גזל.38אכל תאכל זו אבר מן החי בא אברהם והוסיף מילה. בא יעקב והוסיף גיד הנשה בא יהודה והוסיף מצות יבום באו ישראל והוסיפו עליהם שבת וכבוד אב ואם.39על האדם עליו ועל זרעו אחריו לפיכך לא כתב את האדם.40על האדם על כל אבריו של האדם41מכל עץ הגן אכל תאכל וא״ת א״כ יש פתחון פה לבעל דין לחלוק לומר שאכל מעץ החיים. ואם כן היאך נקנסה עליו מיתה לאחר מיכן כשאכל מעץ הדעת אלא יש לומר שלא אכל מעץ החיים שלא נשתהה בגן עדן אלא ג׳ שעות ואם תמצא לומר אכל ממנו שמא עץ הדעת סם המות הוא לאוכל מעץ החיים. ועץ החיים סם המות הוא לאוכל מעץ הדעת לפיכך לאחר שאכל מעץ הדעת אמר הקב״ה הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע ועתה פן ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים פעם שנית ואכל וחי לעולם וקרוב לבריות לטעות אחריו אבל מאחר שלא יאכל מעץ החיים אחר עץ הדעת ודאי ימות. ד״א מכל עץ הגן אכל תאכל לאו מעץ החיים קאי שהרי אינו צריך אזהרה שמה שכתוב ועץ החיים בתוך הגן היינו באמצע הגן וראיה לדבר שתרגומו באמצע גינתא. ועץ הדעת היה מקיפו סביב על פני כל סביבו נמצא ששניהם באמצע הגן וכל זמן שלא יעבור ולא יקח מעץ הדעת עץ החיים יהיה שמור בתוכו לפיכך לא נזהר רק על עץ הדעת וכשעבר ואכל ממנו אז אמר הקב״ה הן האדם היה כאחד ממנו וגו'. ד״א אדם הורשה לאכול מכל עץ הגן רק מעץ הדעת כדכתיב ומעץ הדעת לא תאכל ממנו שכל זמן שלא תאכל ממנו לא יהיה בך דעת ויצר להבחין בין טוב לרע ואיני דנך אלא שוגג ולא תהיה חוטא ואין מיחוש בדבר אם תחיה לעולם מאחר שלא תחטא אבל אם תטעום ממנו הריני דנך מזיד וקונס עליך מיתה פן תהיה חי חוטא לעולם. ד״א מה שלא הוזהר האדם על עץ החיים היינו לפי שהיה עתיד לעבור על צווי ומוטב שיאכל מעץ הדעת משיאכל מעץ החיים.42לא תאכל ממנו משמע לא תאכל אתה וכל אשר לך, ולכך לקתה חוה. כי ביום אכלך ממנו מות תמות האדם לא נברא על מתכונת שימות אבל כשחטא נקנס למיתה כלומר אם תאכל ממנו סופך למות ולא תוכל להנצל מן המיתה לעת קץ ולא אמר שבאותו יום ימות ולפיכך הובדל הוא מעץ החיים פן יחזור לתולדתו לחיות לעולם ויצטרך לגזור מיתה עליו.43לא טוב היות האדם לבדו מתחילה עלה במחשבה לעשות לו זוג ולא מצא פתח לעשות עד לאחר קריאת השמות כדי שיתאוה לה ויחבבנה יותר.44ויצר ה׳ אלקים במקום אחר הוא אומר שהעופות מן המים נבראו וכאן הוא אומר מן האדמה לפי שיש מיני עופות שנבראו מן המים ודירתם שם כגון צאינ״א פלוב״ן ויש עופות אחרים שנבראו מן האדמה ואינן יכולים לעמוד במים כגון תרנגולים ועופות אחרים הרבה.45ויבא אל האדם דגים לא הביא כי בתוך המים הם ואינם יוצאים ואם יוצאים מתים ואין לו רדיה עליהם וגם בהמות לא הביא לפי שהיו מצויות אצלו ורגיל בם ומכירם ולא היה צריך להביאם לו.46לראות מה יקרא לו לראות מה השכיל רוח חיים אשר נפח באפיו אם יקרא לבריות שמות הראויים להם והועיל כדכתיב הוא שמו הוא השם הראוי לו שהסכימה דעתו לדעת בוראו.47וכל אשר יקרא לו וגו׳ כדי שידע מעצמו להזכיר שמותם כשיצטרך להם שאילו קרא להן הקדוש ב״ה שמות ומלמד אותם לאדם לא היה יודע הדבר מהר וקשה לו ליכנס בדבר.48ולאדם לא מצא עזר ולמה לא בראה תחלה אלא צפה הקב״ה שעתיד לקרוא עליה תגר ולא בראה לו תחלה עד שתבעה בפיו בפירוש ומיד ויפל תרדמה.49כנגדו מן הדומה לו בצלם דמות ורקמה, כתרגום ירושלמי בר זוג בדנפיק ביה ולפיכך כתב לא מצא עזר כנגדו אעפ״י שכמה משרתים ועומדים היה מוצא לו.50ויפל, תרדמה על האדם לפי הפשט חס הקב״ה על אדם הראשון שלא להכאיבו לפיכך הפיל עליו תרדמה.51וישן ויקח אחת מצלעתיו אחת מצלעותיו שמואל אמר מבין תרין עלעוהי.52ויסגר בשר תחתנה תחתה אין כתיב כאן דמשמע תחתית של דבר אלא תחתנה כתיב פי׳ תחת השתים.53ויסגר בשר עד בריאת האשה לא כתיב סמ״ך ללמדך באת אשה בא סטן. ד״א ללמדך שהאשה סמוך לבעלה, ופריך התם והא כתיב הסובב את כל ארץ החוילה ומשני ההוא בנהרות הוא דכתיב.54בשר תחתנה עשה לו כסתות היינו בשר העגבות.55ויבאה אל האדם מהיכן הביאה והלא מצלעותיו נלקחה אלא דבר הכתוב על מחשבתו של אדם שבתחלה כשראה אותה חשב בלבו שהובאה לו כשאר הבריות וכשהרגיש בעצמו שהיה חסר צלעו אז אמר עצם מעצמי וגו׳ ודוגמא והאנשים רדפו אחריהם חשבו לרדוף אחריהם. וי״מ שנבנתה חוץ לגן ולכך כתוב ויבאה אל האדם מחוץ לגן.56זאת הפעם כלומר עכשיו יצאה אשה מן האיש אבל מכאן ולהבא אינו כן אלא האיש יצא מן האשה.57זאת הפעם עצם מעצמי פרש״י מלמד שבא אדם על כל בהמה וחיה ולא נתקררה דעתו. צריך לומר שנתעברו קודם שבא עליהם אדם דאי לא תימא הכי הא מיעקרן בביאת אדם.58עצם מעצמי בריה זו אינה דומה כשאר בריות שהן מן הקרקע והמים והרקק ומדוע נשתנית אלא בזאת נתכוין הקב״ה שיעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו ואז יהיה הוא לבשר אחד כלומר גופו שלם לפיכך הוא רודף אחריה כי ממנו היא וכאלו הוא חסר אחד מאבריו דוגמא והיה המשכן אחד, אבל בהמות חיות ועופות ושאר בריות אינן רודפין כל כך לפי שאינם חסרים.59לזאת יקרא אשה דוגמא כי יהיה נערה בתולה.60כי מאיש לקחה אבל נקבות של שאר בריות לא נלקחו מהזכרים לפיכך לא נקראות על לשון הזכר כד״א תישים עזים אילים רחלים שוורים פרים פרות עיירים אתונות.61כי מאיש לקחה יצאה ממנו שלא כדרך הנוצרים כדי שלא תתפרץ במשכבה עם שאר אנשים רק לבעל בריתה שהוא איש שלה והיא צלעתו וכן הוא אומר ודבק באשתו. דרש רבי חנינא איש ואשה אם זכו ללכת בדרך ישר זה וזה בלא ניאוף הקב״ה ביניהם שהרי חלק את שמו ושיכנו ביניהם לא זכו אש אוכלתם שהקב״ה מסלק שמו מביניהם ונמצא אש ואש, ודאשה עדיף מדאיש אש של אשה קשה וממהרת לאכול וליפרע יותר משל איש מאי טעמא האי מצטרף אש של אשה נוח לדלוק שאין אות של שם מפסיקתו אלא מחובר הוא ונקרא אש, אבל של איש אין האותיות מצטרפות יחד שהיו״ד של שם מפסיקתן הכי מיתניא והכי פירש״י במסכת סוטה.62והיו לבשר אחד ולא יזכה הוא באחרת והיא לא תזכה באחר.
